שנת הדובים | טקסט תערוכה

 

 

התערוכה "שנת הדובים" המתקיימת במהלך חודשי החורף בארץ ׁׁ(ינואר פברואר 2019)  מבקשת לשקף ולהציג אינטרפרטציות עכשוויות להרהור על ואודות חורף, על כניסה מנטאלית למערה, על התחפרות (בפוך?) ועל המתנה לבוא האביב, לפריחה ולשגשוג.

 

הדובים, כידוע, ישנים בחורף. זהו סמל לתחייה מחודשת, ליכולת לטרנספורמציה וליצירת שינוי, שכן לאחר שיצא הדוב מן המאורה בה שהה כל החורף מגיע האביב ועמו הצאצאים החדשים. החורף הוא אם כן זמן הבשלה, זמן המתנה לקראת ההתחדשות שתבוא, כאמור,באביב.

התכנסות במערה/ במאורה לאורך החורף מאפשרת לדוב "פסק זמן." מהבחינה הזו, גם האמנים הם "דובים:" שכן בהיכנסם למאורה (אם תרצו, לסטודיו,) הם מאפשרים לעצמם להינתק מן היומיום ומהחיים עצמם ולהיכנס לבועה שלהם, שלאחריה יגיע ה"אביב" ועמו "הצאצאים החדשים," קרי יצירות האמנות שהבשילו ונוצרו תחת ידם כל עוד היו בסטודיו"/במאורה." הדוב קשור לנושא של מקצבים – לידיעה מתי להיות בשקט ומתי לצאת החוצה כמו ביצירותיהם של טובה אלדד ושל עפר שומרון. זמן החורף הוא זמן של שינה ושל התחדשות אך זו גם תקופה של התנזרות (ממזון, משתייה, מחווית החיים עצמם)... והיות במצב של לבד, כמו האמן שיש בו את היכולת להתבוננות פנימית ולהרהור. עבודתה של ענת גרינברג מתייחסת לבדידותו של הילד המביט בנו כשברקע יש רק ריק המוצג בצבע שחור. הדוב מתחבר לעצים, לדבש, למתיקות ולאגירה באשר היא וגם נושאים אלו מופיעים אצל חלק מעבודות האמנים, למשל אצל ברכה גיא. הדוב – יכול לתפקד כסמל של סבלנות וגם של איטיות. זו הדרך בה הוא פועל. דומה כי הנוף החורפי האופף אותו מצייד אותו בכלים המתאימים לכך. לעיתים הדוב מתחבר עם זיכרונות ועם דובי צעצוע ) כמו פו הדוב או הדוב פדינגטון ( ואז הוא מתקשר אל העבר ואל געגוע אל עולם שהיה ונגוז כמו ביצירותיהן של שרית לילה האס ושל ברכה גיא. האמנים בתערוכה זו מציגים את הדוב כחיה חזקה, דומיננטית, המשתלבת היטב בסביבתה כמו בעבודותיה של גילית לוין רונן ובעבודתה של סיון כהן. לצד הדוב מופיעים ייצוגים נוספים של חורף, כך למשל הרקפת הנחבאת אל הסלע ויוצאת רק בחודשי החורף כמו ביצירותיו של דרור בן עמי. לעיתים החורף מיוצג על ידי נוף הררי ומושלג שהדוב יכול היה להשתלב בו אך נעדר ממנו, אולי כי הוא כעת במאורתו, ישן: כמו בעבודות של נויה שילוני חביב. מטאפורה חזותית על תנומה ועל חוסר רצון לצאת מתוך בועה או שק מופיעה בעבודתה של דליה חי אקו המציגה לצד השק המטפורי דמות המבקשת "להעיר" ולצור שינוי אצל השק המנומנם והפסיבי. לעיתים מופיע החורף כעלטה מוחלטת שמתוכה מגיחים כמו בזוהר הקוטב חיות קסומות ודמיוניות, כמו ביצירותיה של סיון כהן.

 

התערוכה היא בבחינת אמירה והדהוד על מצבים קיומיים, על יציאה ממצבי חירום ועל פגישה עם הלא נודע המשתקף כחורף וכטבע זועם מול אדם/אמן השואל שאלות ומחפש בסביבה ובטבע מענה להן.

​

​

אוצרת ד"ר אביבית אגם דאלי